דף זה נכתב לזכרו של גיסנו אחינו היקר והאהוב דוד נתן ז"ל

דוד בנם של משאלה ורבי נתן נכנס למשפחתנו בתחילת שנות השישים כבעלה של דינה אחותנו תיבל"א
את השרשים של אביו רבי לא היכרתי אבל כן היכרתי את אחיו ואחיותיו, דודיו ודודתיו. התרשמתי מאד מדודו רחמים ואשתו שרה שהיו אנשים מסבירי פנים אדיבים ונדיבים. היצטערתי בשבילם שלא היו להם ילדים אבל הם חלקו את אהבתם עם משפחתם ועם הסובבים אותם
תמיד שמחתי ללכת למכולת שלהם שהיתה מרחק דקות מהבית שלנו בשכונת הבוכרים
אמו של דוד, משאלה, היתה בתו של האג'י מתיא שהיה אחד מראשי הקהילה היהודית של יזד באיראן. אבינו דוד היה בן בית אצל האג'י מתיא, הכין שם יין ועראק וקרא למשפחת הג'י מתיא שירה פרסית
הקשר החדש בין משפחותנו היה כאילו המשך לקשר שהיה לאבי עם המשפחה של משאלה
בצעירותו דוד נשאב חזק לסיפור המחתרות וקום המדינה. הוא נטה לימין והעריץ את ז'בוטינסקי והכי את מנחם בגין. הוא למד את ההיסטוריה של הדמויות המחתרתיות שלפני קום המדינה וסיפר את זה במשפחה. אנחנו במשפחה לא התעניינו בפוליטיקה והיה נעים לשמוע את הסיפורים מפיו של דוד
דוד גם אהב כדורגל בצעירותו, היה אוהד של ביתר ירושלים כמובן וגם שיחק איזו תקופה בקבוצת האפרוחים של ביתר שהמגרש הביתי שלהם היה בימקא
האהדה שלו לביתר היתה כל כך חזקה שהוא השתדל לא לפספס משחקים של הקבוצה
כשהמשחקים התקיימו בשבת מחוץ לירושלים, הוא דאג למקום לינה קרוב למגרש כדי שיוכל להגיע למשחק רגלי
כמובן דוד הלך למשחקים שהתקיימו בימקא והוא גם הזמין אותי מספר פעמים ללכת איתו למשחק בשבת. אני דחיתי אותו בהתחלה כי לא הייתי בין אלה שהלכו לראות משחקי כדורגל. אבל הרגשתי שלא נעים להמשיך לסרב והסכמתי ללכת איתו באחת השבתות למשחק בימקא. כמובן ישבנו בטרינונה של ביתר
היתה בי התרגשות לקראת המשחק ורציתי שהמשחק יתחיל כבר. המשחק סוף סוף החל והיה מתח באויר והמון רעש מהקהל. מדי פעם השופטים עצרו את המשחק מסיבות שונות. ככל שהמשחק המשיך כך גבר הרעש והקהל התחיל להעיף בקבוקים ומה שבא ליד לתוך המגרש. הגיעו שוטרים והוציאו אנשים מהקהל ולקח קצת זמן עד שהמשחק המשיך, אבל לא להרבה זמן. אחרי עוד כמה הפסקות המשחק פוצץ והקהל כולל אותנו התחיל להתפזר ולצערי זה היה סופו של המשחק. בסיכומו של דבר לא היצטערתי שהלכתי למשחק כי טעמתי מעט מאופי המשחקים במגרשי הכדוגל בארץ
אמרתי לדוד תודה על ההזמנה ושנינו צחקנו לא מעט בדרך הביתה
דוד היה אחד האנשים הישרים ביותר שהיכרתי ותמיד קיבל אנשים בלבביות ובסבר פנים יפות. פיו ולבו היו שוים ומעולם לא היו לו טריקים ושטיקים כמו שאומרים
באותה התקופה גם יוסי ז"ל נכנס אלינו למשפחה כבעלה של יפה אחותנו, והוא ודוד הפכו לידידים שהשלימו זה את זה, והיו כשני אחים שהתווספו במשפחתנו
זה הפך לסוג של שגרה שבשבתות אחרי ארוחת הבוקר היינו כל המשפחה יושבים בחצר, משוחחים, מפצחים פיצוחים ומשחקים משחק קלפים בשם הפרסי שלו הוקם. המשחק היה גירסה מאד פשוטה של משחק הברידג'. את המשחק הכניס למשפחה יוסי והוא כמובן היה השחקן הטוב ביותר, אבל אנחנו השתפרנו יותר ויותר עם הזמן
כשהגיע זמן מנחה, דוד היה מכריז מנחה וקמנו והלכנו איתו לבית הכנסת מוסאיוף, מתפללים מנחה וחוזרים
דוד היה אדם מאמין והשתדל לא לדלג על תפילות, וככל שהתקדם בגיל הפך את בית הכנסת לביתו השני ואת עצמו כחבר משפחה בין ציבור המתפללים
הצטערתי מאד שהוא חלה בגיל מתקדם וסבל קשות, אבל לא זכור לי שאי פעם התלונן. הוא המשיך לפקוד את בית הכנסת על אף שההליכה היתה קשה לו מאד
דוד ותיבדל לחיים ארוכים דינה אחותנו, זכו לגדל ילדים שלא נפלו רחוק מהעץ, צנועים, מוכשרים, יראי שם ותורמים לזולת ככל יכלתם. אציין לדוגמא שבנם נעם תרם כליה והציל נפש בישראל
דינה ודוד גם העמידו נכדים ונינם לתפארת, כן ירבו, ואני מאחל לכל המשפחה חיים ארוכים עם בריאות איתנה ושמחת חיים בכל אשר יפנו
אני בטוח שדוד ז"ל משקיף על משפחתו מלמעלה בסיפוק ושומר עליהם

ולסיום הנה סיפור של צירוף מקרים מדהים שצירף בורא עולם בשבוע שעבר והיות ולוח הזמנים שלי גרם לאיחור בהוצאת דף הזיכרון הזה, הסיפור הזה נכלל בדף הזיכרון לזכרו של דוד יקירנו

הבן שלי אמר התחיל לאחרונה להתקרב למקורות, הוא לומד פרסית וחוקר דברים בקשר לאירן. הוא ידע שבלוס אנג'לס יש קהילה גדולה של פרסים וביניהם גם קהילה של יהודים פרסים, והוא החליט לבקר שם לסוף שבוע ארוך. היות והיו לנו חברים פרסים קרמונים בבוסטון ורובם עברו לגור בלוס אנג'לס, אמר יצר איתם קשר והם הזמינו אותו לסעודת ערב שבת
המרחק בין אורגון המקום שאמר גר ללוס אנג'לס זה שעתיים טיסה. אחרי הנחיתה והתארגנות במלון,הוא התחיל להסתובב ולהכיר יותר את השכונה היהודית ואולי גם לפגוש אנשים
כשהוא עמד בתור של אנשים להיכנס לאיזה מקום הוא שם לב שלפניו עומד אדם שנראה פרסי. הוא התחיל לדבר איתו ואכן אותו אדם היה לא רק פרסי, הוא היה יזדי, ולא סתם יזדי, הוא אמר שהוא הנכד של האג'י מתתיה וקוראים הארון כלומר אהרון. אמר כמובן אמר לו שאבא שלו גם מיזד. כמובן שאמר עוד לא הבין שיש בינינו יותר מסתם קשר . הארון הזמין את אמר לסעודה משפחתית ליום ראשון
בינתיים אמר התקשר אלי וסיפר לי את הסיפור, ואני אמרתי לו שיש להארון אפילו קשר משפחתי אלינו והסברתי לו שהארון הוא בן דוד של דוד בעלה של דינה ושכנראה לאבא של הארון קוראים שוקרי
כשאמר היה אצלם בארוחה, הוא התקשר אלי בוואטסאפ ואני דיברתי עם הארון ועם אחותו וסיפרתי להם שאבא שלי היה בן בית אצל האג'י מתתיה ביזד ושהוא נהג לעשות יין ועראק להאג'י מתתיה ולקרוא להם שירה פרסית. גם סיפרתי להם שדוד הבן של משאלה אחותם הוא בעלה של אחותי דינה. היתה התרגשות גדולה בשיחה הזו. היה שם בארוחה גם אח מבוגר יותר של הארון שלא הספקתי לדבר איתו כי הקשר היה די רועש ונאלצנו לקצר את השיחה
אמר כמובן ביקש ממני שנבקר את משפחת הארון יחד כשאהיה באורגון
בינתיים אמר הודיע לי שהארון מתכנן לבקר את אמר באורגון בימים הקרובים, אז הקשר ממשיך להתפתח
הסיפור הזה כמובן ריגש אותי ואמרתי לעצמי שזה בזכות דוד יקירנו ז"ל ושצריך לכלול אותו בדף הזיכרון

יהי זכרו של דוד יקירנו ברוך לעולמי עד
 


תמונות מאירועים שונים עם דוד